קטגוריה: #5 זיכרון

בזכות השיכחה: זהות, פילוסופיה והטלת ספק ב"ממנטו"

לאונרד, גיבור הסרט ממנטו (כריסטופר נולאן, 2000), חדור מטרה לנקום באדם שרצח את אשתו, אירוע טראומטי שבו גם הוא עצמו הותקף ואיבד את הזיכרון: הוא לא יכול ליצור זיכרונות חדשים ולמעשה מנותק מתחושת זמן. גם עלילת הסרט עצמו מסופרת בפרגמנטים לא כרונולוגיים, שמדמים עבור הצופים את חוסר הזיכרון של לאונרד את האירועים הקודמים בסיפור.  כמו משחק […]

זיכרון דמותה של יונה וולך בקולנוע ובטלוויזיה

יונה וולך נחשבת לאחת מן היוצרות הקאנוניות בתרבות הישראלית. מאז שפרצה לתודעה הציבורית במהלך שנות השישים עם פרסום שיריה הראשונים זכתה דמותה להתעניינות רבה והכרה שהתבטאה בהופעות עיתונאיות וטלוויזיוניות, כתיבה אקדמית וביוגרפית, הלחנה של שיריה, הצגת תערוכות על בסיס יצירתה, ערבי מחווה ועוד. וולך נחשבה לדמות חריגה ושוברת מוסכמות, אשר בלטה מול החברה הישראלית השמרנית […]

״זכור מי אתה״: מה דיסני עושים לסרטים שגדלנו עליהם?

אצל רבות מאיתנו, סרטי האנימציה של דיסני תופסים מקום מרכזי מאוד בזיכרון. אם גדלתן בשנות ה-90, סביר שביליתן שעות על גבי שעות בצפייה חוזרת ונשנית בקלטות הוידאו של החברה. די בשלושה עיגולים ואנחנו יודעות שזה מיקי מאוס. מספיקים רק כמה צלילים ואנחנו יודעות את ההמשך – מסך בצבע תכלת, טירה מופיעה ומעליה מרחפת טינקרבל, הלוגו […]

זיכרון אישי, לאומי וקולנועי בסרט "טאבו" של מיגל גומש

טאבו, סרטו הייחודי של מיגל גומש הפורטוגזי משנת 2012, הוא סרט בעל יופי ייחודי ואינטליגנציה שבזכותם הרוויח שבחים ופרסים רבים, ביניהם פרס בפסטיבל ברלין. הצלחת הסרט הפכה את גומש לשם עולה בגזרת הקולנוע האמנותי העולמי. ניתן לראות כיצד מאפייניו של הסרט מרכיבים את אופיו המיוחד, בין השאר דרך בחינת גישתו כלפי נושא הזיכרון, אשר מתבטא […]

על פצעים וזיכרונות – ניתוח גיבורי סרטיו של איתן גרין

במשך השנים, בחנו יוצרי קולנוע ישראלים נושאים ותמות שונות דרך חקירת המהות הישראלית: בין אם הם התעסקו במערכת היחסים הבין-עדתית הסבוכה בישראל, או בחקירת וניפוץ מיתוס הצבר, וכמובן בדיונים בנושאים פוליטיים וחברתיים כגון צבא, סכסוך, זהות וכדומה. עם זאת, מעטים הם אלו שהשתמשו בכל אלו כפלטפורמה להצגת טענות מורכבות, אישיות, ורגשיות כמו איתן גרין. גרין, […]

זיכרון וטראומות לאומיות בסרט פוקסטרוט

הקולנוע הישראלי שיקף מאז ומתמיד את הזיכרון לאומי של מדינת ישראל. מגמות וגלים בקולנוע הישראלי התייחסו לשינויים התרבותיים והחברתיים שחלו במדינה וציינו התקדמות או תקיעות בנושאים מסוימים בחברה הישראלית לאורך השנים. במאמר זה ארצה למקם מבחינה היסטורית-קולנועית, וביחס למגמות וסרטים ישראלים קודמים, את סרטו של שמואל מעוז, פוקסטרוט (2017), זוכה פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ופרס […]

היה רע לתפארת: על "היו זמנים באמריקה" של סרג'יו ליאונה

אפוס על זיכרון הוא תיאור הולם ליצירתו האחרונה והמונומנטלית של סרג'יו לאונה היו זמנים באמריקה. בסרט זה לאונה הביא לשיא את יכולתו הסגנונית לשלב בין הברוטאלי לפיוטי והמשיך לעסוק בפער בין אידיאת החלום האמריקאי לפרקטיקה שלה – תמה קבועה מסרטיו הקודמים. תרגום נאמן יותר של שמו הלועזי יהיה "היה היה באמריקה" מדגיש את הממד המיתי […]

בחזרה ל"סולאריס": על זמן וזיכרון בעיבודים הקולנועיים לספרו של סטניסלב לם

״לא נותר בלבי שמץ תקווה. אך הייתה בי ציפייה, הדבר האחרון שנותר בי עם לכתה. לאיזה לעג וסבל, לאיזה מילוי משאלות עוד יכולתי לצפות? לא היה לי מושג. אך הייתי חדור אמונה בלתי מעורערת, שטרם חלף זמנן של נפלאות האימה״ (סולאריס, 236). מונולוג פנימי זה של קריס קלווין, החותם את יצירת המופת הספרותית של סטניסלב […]

לזכרה של אנייס ורדה: ייצוגים של זכרון בסרטיה

במרץ האחרון, מעט לפני יום הולדתה ה-91, נפטרה אנייס ורדה, אולי הבמאית הגדולה בהיסטוריה. בסרטיה, שגם הקודרים שבהם קורנים מאהבת אדם ואהבת החיים, מתקיימת בחינה מעמיקה של מושגים כמו חופש, אמפתיה, נשיות וזמן תוך שימוש בטכניקות נרטיביות אקספרימנטליות. סרטיה של ורדה שרטטו מחדש את הגבול המטושטש שבין קולנוע עלילתי לבין קולנוע דוקומנטרי, והם מהווים אבן […]