על פצעים וזיכרונות – ניתוח גיבורי סרטיו של איתן גרין

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

במשך השנים, בחנו יוצרי קולנוע ישראלים נושאים ותמות שונות דרך חקירת המהות הישראלית: בין אם הם התעסקו במערכת היחסים הבין-עדתית הסבוכה בישראל, או בחקירת וניפוץ מיתוס הצבר, וכמובן בדיונים בנושאים פוליטיים וחברתיים כגון צבא, סכסוך, זהות וכדומה. עם זאת, מעטים הם אלו שהשתמשו בכל אלו כפלטפורמה להצגת טענות מורכבות, אישיות, ורגשיות כמו איתן גרין.

גרין, בוגר המחזור הראשון של מסלול הפקה באוניברסיטת תל אביב ובין המורים והיוצרים המוערכים ביותר בישראל, עסק בקריירה הקולנועית שלו (שמסתכמת עד כה ב-7 סרטים באורך מלא ועוד 2 קצרים, ומתפרסת על פני ארבעה עשורים)  בנושאים רבים ומגוונים, אך בכולם הוא בוחר תמיד להתמקד בקונפליקט רגשי ואישי שמניע את דמויותיו. ברצוני לנתח במאמר זה את הדמויות שבמרכז סרטיו, ולבחון כיצד התשוקות שמניעות אותן נוצרו כמעט תמיד עקב זיכרונות כואבים. ארצה לשאול מדוע זיכרונות אלו כל כך מרגשים ואפקטיבים, וכיצד הם מצליחים להניע את סיפוריו הסוחפים של סרטיו.

את הקריירה של גרין ניתן לחלק לטרילוגיות. הטרילוגיה הראשונה שלו, המורכבת מסרט הגמר שלו באוניברסיטה, נחום גליקסון: יומיים בארץ (1976) ומסרטיו הראשונים באורך מלא לנה (1982) ו-עד סוף הלילה (1985), עוסקת בגיבורים העוברים שינויים קריטיים בחייהם תוך כדי תקופה חסרת ודאות באקלים הפוליטי והחברתי. גיבורי סרטים אלו מנווטים את חייהם על רקע פרשיות וחיכוכים בינלאומיים, קונפליקטים ביטחוניים ומצב אי-ודאות מדיני, אשר טוענת את הסרטים הללו בתחושת לחץ מתמיד ומחברת בין האישי והקולקטיבי.

הטרילוגיה השנייה של גרין מורכבת מסרטיו אזרח אמריקאי (1992), זולגות הדמעות מעצמן (1996) ו-אישה מרציפן (1997), שהיה סרט טלוויזיה והפרויקט היחיד שגרין ביים אך לא כתב. בשלושת סרטים אלו, המצב הפוליטי-מדיני כמעט ואינו מוזכר כלל, והעולם בו הדמויות חיות מאפשר יותר אוויר לנשימה. נראה כי גרין כבר לא חיפש לייצר מתח או עומס באווירה העוטפת את הסיפור האישי, ובחר להתמקד ללא מסיחים בדמויות המורכבות ויוצאות הדופן שבמרכזו. הסרטים הללו עוסקים, כבכל סרטיו, במערכות יחסים ייחודיות: חברות בלתי צפויה בין שחקן כדורסל אמריקאי לבין מאמן כדורסל ישראלי אפילפטי, יחסים בין צעירה לבקנית המתאהבת בבעל מאפייה מקומית, וסיפור מרגש בין אב לבן רגיש במיוחד אותו הוא מנסה לחנך ולטפח. בלב הסיפורים האלו ניצבות דמויות אבודות, ששואפות ליותר – רק מעט יותר – ממה שיש להן בחייהן ובעולמן.

הטרילוגיה האחרונה שלו מורכבת מ-חלומו של הנרי (2003), הכל מתחיל בים (2008) ו-חדרי הבית (2016), סרטו האחרון עד כה. סרטים אלו מתעסקים באופן מובהק בנושא המשפחה, אולי המרכזי ביותר ביצירותיו של גרין. בסרטים אלו נושאים כמו גבריות, אבהות, משפחתיות ואהבה שלובים בחקירה ופירוק מתמיד של מושג הבית הישראלי.

גיבוריו של גרין אבודים בעולם, לרוב מונעים מטרגדיה אישית שדוחפת אותם למצוא מקום ושייכות. הרצון הבסיסי של גיבורי סרטיו ברור לצופה ולדמויות עצמן כבר מתחילת הסרט. דוגמאות לרצונות קריטיים אלו יכולות להיות שחרור בעלה האסיר של לנה בסרט הנושא את שמה, טיהור שמו של גיורא אחרי תקרית צבאית טראגית ב-עד סוף הלילה והצלת קריירת הכדורסל של מייקל ב-אזרח אמריקאי. אלו לא רצונות שקשורים בחייהם של אנשים רבים, אלא בחייהם שלהם, ובעתידם המשפחתי והאישי: ניסיונותיו של יצחק להרוויח את רישיון הנהיגה שלו ב-זולגות הדמעות מעצמן, הנרי המנסה ליצור סרט קצר ב-חלומו של הנרי והמלחמה של אברם לבנות בית לו ולמשפחתו ב-חדרי הבית.

כמעט אצל כל דמויות של גרין, ישנו מאפיין ברור אך כמעט מובלע של טראומה מהעבר, זיכרון בלתי משחרר שמונע מהן להשיג את מבוקשם. גיבוריו מאופיינים באבל ואובדן. בעוד שאבל אין אני צריך להסביר, אני רוצה לפרט על שימושי במונח אובדן: אני לא משתמש במשמעות השגורה של המושג "אובדן", בו בן אדם איבד משהו והוא חווה מכך טראומה, שכן זה אבל. אני מתייחס לאובדן במרחב ובעולם, אובדן של משמעות וסיבה, של אדמה עליה ניתן לעמוד בשלווה וללא פחד ולהצליח לייצר זיכרונות חדשים שיעזרו להשתחרר מהזיכרונות הישנים והכואבים. כל גיבוריו של גרין מחפשים את האדמה הזו, בה הם יוכלו סוף סוף להתגבר על אותו זיכרון נוראי שרודף אותם.

הסרט של גרין בו הכי קל להסביר טענה זו הינו זולגות הדמעות מעצמן, בו יצחק, המגולם על ידי אבי גרייניק, מנסה שוב ושוב לעבור מבחן נהיגה אך נכשל כל פעם בגלל שהוא מתפרץ בבכי פתאומי. אותו בכי נוצר בגלל זיכרון בו אביו מייחל להצלחתו, לא רק כדי שיוכל לנהל איתו את עסק השירה בציבור שלהם, אלא כדי שסוף סוף יוכל לגור לבדו ויקים בית אחר בלעדיו. אותו זיכרון, בו הוא מאכזב את אביו, רודף אותו וגורם לו להיכשל בדברים כאלו ואחרים בחייו. אחרי שאביו, יעקב, עובד על יצחק שהוא חווה התקף לב, יצחק ממהר להסיע אותו לבית חולים ונוהג ביעילות רבה ללא הוזלת דמעה אחת.

"זולגות הדמעות מעצמן"

למרות שתכניתו של יעקב הצליחה ויצחק לא מתחיל לבכות בקלות יותר ומחזיק ברישיון נהיגה, סיפורו של יצחק לא נגמר עדיין, שכן, הוא מפחד עדיין לאכזב את אביו ושהעסק שלהם עלול להתמוטט. אחרי פטירת אביו, יצחק לא בוכה בהלווייתו, לא רק בגלל התכסיס שיעקב עולל לו, אלא בגלל שהוא עדיין מאמין שהוא יאכזב את אביו ויהרוס את העסק אותו הם בנו, הוא כעת לא בוכה בגלל הזיכרון הכואב שהוא הצליח להסב לו גאווה רק פעם אחת.

בסוף הסרט, כאשר יצחק שומע ברדיו את השיר אליו הוא ואביו האזינו לאורך הסרט, יצחק חוזר לבכות, הוא נזכר בכך שהצליח להסב לאביו גאווה והוא העמיד את העסק שלהם בהצלחה וכעת יש לו בית. דמעותיו של יצחק עוזרות לו להתגבר על הזיכרון המנע ממנו להצליח בעברו, שאותן הן סימלו בהתחלת הסרט, וכעת, הוא מסוגל לבנות זיכרונות חדשים ושמחים עם המורשת אותה הוא ממשיך.

בסרט חלומו של הנרי, העוקב אחר המחסנאי בבית ספר לקולנוע ישראלי עלום שם, המגולם על ידי מנשה נוי, גיבור הסרט רודף אחר חלומות לביים סרט קצר לשמו בסיוע סטודנטים הלומדים באותו מוסד. בעוד שחלומו של הנרי הוא אכן סוף סוף ליצור סרט בבימויו, אין זה המניע אותו באמת. במהלך הסרט, הנרי מנסה להתגבר על הקרע הנוצר בינו לבין בנו הבכור, במיוחד לאחר שנישא מחדש והפך לאבא בפעם השנייה למישהי שהיא אינו אם בנו. באופן קורע לב, גם הוא וגם בנו שניהם רדופים על ידי אותו זיכרון של מות האם, ושניהם מתמודדים עם זאת באופנים שונים. בעוד שהנרי מייצר את סרטו – שאת הפקתו הראשונה מעולם לא התחיל בעקבות מות אשתו זמן קצר לפני תחילת הצילומים, בנו עמי מתמודד עם אותו פצע באופן יותר מובלע: הוא לומד לחקות צלילים שונים של בעלי חיים, שזאת מתברר בצורתו הכואבת ביותר כאשר הוא מחקה את צלילי התאונה אשר גבתה את חיי אימו. הנרי לא מחפש ליצור את הסרט על מנת להגשים חלום נעורים ישן, אלא כדי להתגבר על מות אשתו הראשונה ולהצליח לגבש את משפחתו החדשה ולהתחבר מחדש לבנו.

"חלומו של הנרי"

ב-אזרח אמריקאי אותו עימות מול הזיכרון מקבל יחס מעניין. גיבור הסרט, מייקל, המגולם על ידי גיא גארדנר, עולה ארצה כדי לשחק בנבחרת כדורסל המנסה לעלות ליגה ובמהלך הדרך מתחבר עם יואל, מעריץ כדורסל מושבע (המגולם על ידי איצ'ו אביטל). רצונו החיצוני של מייקל הוא לבנות לעצמו שם ולהצליח להצדיק את מקומו כשחקן מן המניין, אך רצונו הפנימי הינו למצוא בית להשתקע בו, לא לנוע לכל מקום ולהיות חלק ממשפחה, דבר אשר מוצג בבירור כבר בסצנת הפתיחה של הסרט.

רצונותיו של יואל, לעומת זאת, מאוחדים לכדי רצון אחד: לנסוע לארצות הברית כדי לנסות להצליח שם כמבקר כדורסל ולהגשים את חלומו לצאת מעיר מולדתו. מה שמונע מהם את שני הדברים האלו הם פצע ישן שיואל נושא: הינו לוקה במחלת האפילפסיה, דבר אשר מקשה עליו לעזוב, לא בגלל אי היכולת לתפקד לבד, אלא שמאז מות אימו, הוא מפחד להעביר את אחותו ואביו את אותו הכאב.

בסוף הסרט, לאחר שיואל אומר למייקל שלא יוכל לנסוע איתו לאמריקה, ובכך חלומם של יואל ומייקל עומד בסיכון, מייקל מבטיח לו שיביא לו חוברות כדורסל משם, הוא יביא לו זיכרונות חדשים שהוא ייצר באמריקה. בכך, יואל יוכל להגשים את חלומו וליצור זיכרון חדש חרף מות אימו, ומייקל יקבל הזדמנות חדשה למשפחה ובית עם אחותו של יואל, רחל.

"אזרח אמריקאי"

ב-עד סוף הלילה, גיורא, בגילומו של אסי דיין, בעלי פאב תל אביבי מושעה מתפקידו בצבא לאחר שהוא מקבל הוראה להוביל את חייליו למארב בו שניים מהם נפצעים ואחד נלקח בשבי. במהלך הסרט, גיורא מגלה שהחייל אשר היה בשבי חוזר הביתה, ואחר כך, אותו חייל מעיד לטובת גיורא וטוען שאין זו אשמתו, ובכך, גיורא מקבל את תפקידו הצבאי בחזרה. לעומת זאת, גיורא מציין שעכשיו כששמו טוהר, אין ברצונו לחזור לשרת בצבא. אותו זיכרון רע אצל גיורא, בו הוא נכשל במשימתו והוטל עליו קלון, הוציא אותו לחיפוש אחר משמעות, אותו הוא מנסה למצוא דרך מערכות יחסים מחוץ לנישואים עם נשים שונות, פתיחת עסקים בזכות עצמו ועם אחיו וניסיון לתקן את נישואי הוריו.

רצונו הגלוי אמנם אכן היה להזדכות על הפשע בו הוא הואשם בצבא, אך מיד כאשר רצון זה בא על סיפוקו, רצונו הפנימי נחשף: הוא מחפש משמעות, משהו שייתן לו סיבה להילחם על דברים בחייו ובכך למצוא מהם משמעות. לאורך הסרט, אביו ואשתו של גיורא דנים בכך שהוא אבוד ושהוא מחיל על עצמו טעויות רבות שמהן הוא עלול לא ללמוד, זאת אומרת, שהזיכרונות החדשים שהוא מנסה לייצר עלולים לפגוע בו. כאשר אביו של גיורא נרצח, גיורא מחבק את אשתו ומקבל את חובתו כבעלה וכאב לבתם.

הוא נזכר באביו המת, המסומן על ידי תצלום בו אביו צילם את עצמו, המשמש תחליף לזיכרון הכואב אחריו הוא הלך. כעת, ולמרות היות זיכרון זה כטראגי, הוא מסוגל להתגבר על מות אביו באמצעות היותו אב ובעל טוב בעצמו, ובכך, להחליף את זיכרון אביו המת יום אחד ולייצר זיכרון טוב.

בסרט הכל מתחיל בים גרין מנסה להציג את אותו רעיון תוך בניית עולם סיפורי מורכב ומהלך דרמטי מאתגר עוד יותר. הסרט עוקב אחר חייהם של משפחה ממרכז הארץ אשר מתמודדת עם משברים הנפרשים לאורך כעשור תוך התמקדות ב-3 תקופות זמן שונות.

הסרט לא מציב בחזיתו דמות בוגרת הסובלת מצלקת כבדה ועתיקת ימים, אלא בראשו עומד אודי, בן במשפחה, נער אשר לומד את ההשלכות של מוות, אהבה, מיניות והתבגרות על חייו. בסרט זה נראה כאילו גרין בוחן כיצד זיכרונות נוצרים, כיצד לפניהם אותו בן אדם הינו קנבס ריק שעליו משורטטים חייו, ובכך אנחנו מתמקדים בגיבור ברגעים קריטיים בחייו.

בשתי המערכות הראשונות של הסרט, הוא פעמיים כמעט ומת, פעם אחת על ידי טביעה בים ופעם שנייה כאשר נחבט בראשו מצוק ממנו נפל. שני מאורעות אלו מעניקים לאודי את הזיכרונות הכואבים אך גם החשובים ביותר איתם הוא יתמודד, וכאשר הסרט עובר למערכתו השלישית, בה אודי כבר נער צעיר ולא ילד, הוא מנסה לגבש את כל זיכרונותיו לכדי זהות, כאשר הוא בוחן את משיכתו לבנות המין השני, את לידת אחותו הקטנה, את המשברים והתחברויות שהוריו (המגולמים על ידי יובל סגל ודורית לב ארי) חווים, ובכמעט בת אחת, התמודדות עם מקרי מוות גם מחוץ וגם בתוך המשפחה.

"הכל מתחיל בים"

הסרט בוחן כיצד הוא נודד עם זיכרונות כואבים אלו, אך אינו מסוגל עדיין להרפות מהם כי הוא צעיר מדי ללמוד מהם את הלקחים אותם הוא צריך כדי להתבגר, ובכך מציג סיפור התבגרות שמפשיט את הצגת אותם הכאבים לכדי רגעים קטנים אך בלתי נשכחים בחייו של אודי.

ב-חדרי הבית, מוצג האופן הרגיש, המרגש והמורכב ביותר בו גרין ניגש לנושא הזיכרון הכואב. בסרט, אברם נאווי (בגילומו של יובל סגל) קבלן בנייה, עובר עם אשתו ובנו לדירה חדשה אותה הם עלולים לאבד לאחר שפרויקט בו אברם עובד מוקפא באופן בלתי סופי.

אברם מתקשה למצוא כסף להחזיק את הבית, אך צד זה של העלילה הוא רק חלק מהסרט, שכן הקו המשמעותי יותר בו הסרט מתמקד הוא מערכות היחסים הטעונות בין אברם לבנו דורון ואשתו דסי. לאורך הסרט, אברם מנסה להוכיח את תפקידו כאב ובעל מוצלח ועל ידי ניסיונו לשמור את ביתו החדש, ובמידה והיה מוותר עליו כל הקונפליקטים העיקריים של הסרט היו נפתרים בקלות ובמהירות.

רצונו לא לוותר על הבית הזה מעיד על כך שהוא רוצה ליצור זיכרונות חדשים שאינם הזיכרונות שלו מהבית בו הוא גדל, שכן, כמו שציין בשיחה עם רואה החשבון שלו, הוא לא מעוניין לשוב לבית הוריו ומעוניין להחזיק בית שהוא בנה, זאת אומרת, להחזיק זיכרונות שהוא יצר. למרות שבסוף הסרט עתידו של אברם לא ידוע ואין לו לדעת מה יהיה עם ביתו, בנו הולך לאימון כדורסל ומחליף איתו מבט אחרון, בו דורון מביע גאווה כלפי אביו כמו שאברם מביע כלפי בנו, ובכך, אברם מצליח לייצר זיכרון חדש ומקורי שיחליף את זיכרון הבית אשר רדף אותו ודחף אותו לבנות בית מוצלח לו ולמשפחתו.

"חדרי הבית"

האבל, אותו ציינתי, אינו בהכרח מתבטא רק בזיכרון כואב שממנו הגיבור מנסה להתנער, אלא גם בזיכרון אליו הגיבור מנסה לשוב, שכן אותו זיכרון הודחק ממנו בעל כורחו.

בסרטו הראשון, לנה, גיבורת הסרט שואפת לשחרר את בעלה הנמצא בכלא רוסי ולהביאו לארץ. לאחר הצלחת משימתה והגעת בעלה ארצה, הרצון שהוביל אותה לאורך הסרט מילא את ייעודו, אך לאורך הסרט נראה הרצון הסמוי והאישי שהניע אותה: היא מאוסה מחייה אשר הפכו להתמקד רק בבעלה, היא מחפשת לחזור ולממש את תשוקתה המקורית כמאמנת כדורסל, חלום שהיא נאלצה לנטוש אחרי שבעלה נאסר, ובכך לחזור להיות מאושרת בזכות עצמה.

"לנה"

החזרת בעלה לארץ עזרה לה רק בפתירת קונפליקט זה כלפי חוץ. כמו כן, הרומן שניהלה עם המורה שלה לעברית בנימין נתן לה לבחון כיצד היא מסוגלת להיות מאושרת ללא בעלה, אך בו זמנית הציג לה שמערכות היחסים שבהן הייתה מעורבת עלולות להגביל אותה ולמנוע ממנה את הדברים שהיא באמת רוצה, שכן, כל האנשים שעוטפים אותה חוץ מבנימין קשורים לבעלה: חבריה הטובים ביותר הם גיסתה ובעלה. רק אחרי שבעלה נוסע בלעדיה לארצות אחרות, היא מסוגלת להשתחרר מההגבלות האלו ולשוב למה שהיא רצתה באמת, להתגבר על ההדחקה ולחזור לזיכרון הטוב שהניע אותה.

סרטיו של גרין הינם מורכבים, לא רק במבני הנרטיבים שלהם, אלא גם בהצגת הרגש האנושי המיוחד והעדין שמתחבא בדמויותיו, שכן רצונותיהם עמוקים ומסומנים, מחכים להתפרץ החוצה ולממש את נפשם בחן ובקבלה. גרין מציג סיפורים יפיפיים וסוחפים על דמויות שלמרות הכאב והתסכול שחוות, עדיין מסוגלות ליצור לעצמן הזדמנות שנייה ולבנות על בסיס עברן הכואב עתיד טוב ויפה.

מאמרים נוספים