לחפש ילד, לאבד חוק

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email

במאמר זה אנסה לבחון את המתח בין שתי המשמעויות עליהן המילה "אב" מורה – האב כתפקיד או כקשר דם, והאב כמסמל חוק ושלטון, באמצעות סרטים בהם דמויות גבריות נקרעות בין שתי המשמעויות של אבהותם. לצורך כך אתייחס לסרטים בהם האב יוצא לחפש בן או בת שאבדו, תוך התמקדות בסרטים נעדר (1982) של קוסטה-גברס והארדקור (1979) של פול שרדר. בנעדר, המבוסס על סיפור אמיתי, אד הורמן (ג'ק למון) מצטרף לכלתו בת' (סיסי ספייסק) בחיפוש אחר בנו צ'ארלס, מעין היפי הרפתקן ושמאלני, שנעלם במהלך ההפיכה הצבאית בצ'ילה. בהארדקור ג'ייק ואן דורן יוצא לחיפוש אחר בתו המתבגרת קריסטן, שנעלמה בקליפורניה.

דמויות אב חוות משברים דומים גם בסרטים אחרים – מספיק להזכיר את גונבי האופניים (1948), בו האב מתבייש בגניבתו כשבנו מגלה אותה, כך שהצופה לומד שמה שערער את האב הוא לאו דווקא ביצוע הפשע, אלא שבירת הזהות בין האב לחוק המדינה אותה הוא ניסה להנחיל לבנו. עם זאת, ההתמקדות בסרטים בהם האב יוצא לחפש את בנו/בתו אינה מקרית. משבר האבהות מגיע לשיאו בסרטים המתארים חיפוש אחר ילד, היות שחיפוש זה מערער באופן עמוק את האב. בפרחים שבורים (2005) של ג'ים ג'ארמוש, החיפוש אחר הבן האבוד הופך את שגרת חייו של הגיבור. ב-(Yeelen (1987, סרט אפריקאי המבוסס על אגדת עם מאלית מהמאה ה-13, האב יוצא להרוג את בנו ובמהלך מסע החיפוש מצהיר בגאון לחבורת כהנים על התנערותו מהבן. גם בחיפוש (2018), האב מתעקש בכל מיני דרכים מול אחיו ומול חוקרת המשטרה שאולי הוא אשם בהיעלמות בתו, על אף שלצופה ברור כבר בשלבים די ראשוניים שלא כך הדבר. בחטופה (2008) האב יוצא למרדף מעבר לאוקיינוס שמגדיר מחדש את האחריות שלו על בתו ומסכן את חייו.

אבהות כתפקיד הורי היא דאגה להמשכיות, להעמדת שושלת ולטיפוחה, ולכן במסגרת החשש מאובדן הצאצא, גם האב מתפרק. במובן זה, האב המחפש הוא אב המודה בכשלונו, אב סדוק וקרוע. אב שכזה מגלם תפקיד שונה לגמרי מהאב המיושב, עמוד התווך של המשפחה, המופיע בסרטים רבים מספור (דוגמא קיצונית לעניין היא אישה תחת השפעה של קסאווטס משנת (1974). האב המחפש את בנו מנוגד גם לאב אותו מחפשים ילדיו. חיפוש מסוג זה מופיע רבות בקולנוע, כחיפוש פיזי או כהתחקות ילדים אחרי חייו של אביהם. בנוף בערפל (1989) ובסיפורי דגים (2003) האב מקבל משמעות חדשה, כמעט מיתית, נפלאה ומופלאה. בסרטים אחרים, כמו הילד עם האופניים (2012), האב נעלם בשל היותו טיפוס בעייתי בלשון המעטה, אך הילד שמחפש את אביו מתעקש לעשות לו אידיאליזציה קיצונית וילדותית (איך לא?).

תנאי מקדים לחיפוש הקולנועי של האב אחר ילדו בשני הסרטים בהם אתמקד, הוא היעדר של דמות נוספת בתא המשפחתי: האם. חסרונה של הדמות הנשית והאמהית מסביר בסרטים השונים מדוע האב יצא לחיפוש, ולעיתים גם למה הבן נעלם. בהארדקור האם לא מופיעה ולא נזכרת עד שלב מאוחר בסרט, בו כבר ברור לגמרי שלפני בריחתה קריסטן חיה עם אביה בלבד. במהלך החיפוש ג'ייק האבא טוען שאשתו מתה, אך ניקי, שחקנית פורנו ששכר כדי שתסייע לו בחיפושים, לא מאמינה לו, ומאלצת אותו להודות שאשתו עזבה אותו וברחה ממנו לפני שנים. עניין זה מקבל משנה חשיבות לאור דתיותו של האב, אליה אתייחס בהמשך. ב-נעדר האם לא נוסעת לצ'ילה, כלומר לא מצטרפת למסע החיפוש של האב, ולמעשה גם לפני שהאב ממריא היא לא מופיעה בסצנות בהן מתחיל חיפוש האב אחרי הבן, כשהאב נפגש עם נציגי ממשל בארצות-הברית במטרה להבין מה קרה לבנו. למעט שיחות טלפון ענייניות בינה לבין האב בהן שומעים רק את האב, היא לא מופיעה בסרט ולא מגלמת בו שום תפקיד.

הארדקור מכיל עיסוק רב בנשיות ובהשלכות הקיצוניות של תא משפחתי לא מתפקד, אך בנעדר היעלמות הבן מתרחשת בהקשר חברתי-פוליטי, וההיבטים המשפחתיים והמיניים מקבלים בו מקום קטן יותר. בנוסף, בנעדר יש דמות נשית אחרת שמעורבת מאוד בחיפוש אחר הבן. האב חובר בצ'ילה לכלתו, בת', אשתו של צ'ארלס האבוד. היא מסייעת לו בחקירה, אך לעיתים הם רבים והיא מפריעה לו לקדם דברים כרצונו. בהארדקור היעדר האם מודחק ואפוף שקר, בזמן שב-נעדר ההיעדר נוכח אך כלל לא מנומק. השוני ביחס להיעדר האם משקף את ההבדל בחשיבות דמות האם בכל אחד מהסרטים. ההסתרה של היעלמות האם והממד הפסיכולוגי-משפחתי של הארדקור מבליטים את גודל החלל שהותירה אחריה האם בסרט זה. הייצוג הקולנועי הדל של האם בנעדר, בו גם השיחות עמה מצולמות בצורה מרוחקת ולא כוללות את קולה, נועד להפחית מחשיבות היעדרה.

ג'ייק מחפש אחר בתו, מתוך הארדקור.

מה ניתן ללמוד מתופעה זו על האבהות? אולי שהיא נתפסת כשנייה לקשר האימהי, כך שרק בעיה בקשר האימהי יכולה להכשיר מצב בו האב נאלץ להיות מעורב בחייו של ילדו. במילים אחרות, דמות של אב אכפתי ומעורב נתפסת בעיני הצופה כאמינה רק כאשר האם לא בתמונה, ורק אז יציאתו למסע חיפוש אחר ילדו מקבלת לגיטימציה. סימוכין לטענה זו הוא הריבוי הדוגמאות להיעדר אם בסרטים בהם האב מחפש את ילדו. גם ב-חיפוש האם מתה – הסרט נפתח בסיקוונס ארוך של תמונות מחשב וסרטונים המתעד את צמיחת הבת במקביל לגסיסת האם מסרטן. בYeelen הבן עוזב את אמו ברגע בו אביו מתחיל לחפש אותו. בדוגוויל (2003) של פון טרייר, בסופו אנו למדים שלאורך כל הסרט אביה של הגיבורה חיפש אותה, האם כלל לא זוכה להתייחסות. הייצוג המוחשי ביותר של היעלמות האם נמצא דווקא בסרט ילדים בו אב מחפש בן – מוצאים את נמו (2003). במהלך סצנת הפתיחה של הסרט הצופים רואים על המסך את הסיבה להיעדרות האם: דג טורף אכל אותה בסצנה מפחידה ועצובה, בעוד בכל הסרטים האחרים היעלמות האם התרחשה בעבר. ביחס לדמות האם, העלילה של פרחים שבורים ייחודית, אך מחזקת את טענתי. בסרט זה האב יוצא לחפש את אם ילדו במטרה למצוא את בנו, כך שחיפוש אחר האחד מוביל למציאת השנייה (או שמא להפך?). תפקיד האם האבודה בסרט זה הוא לתווך בדרך אל הילד, וכך מוכח שוב שהאימהות חזקה מהאבהות.

הן בנעדר והן בהארדקור, החיפוש הפיזי אחר הילד האבוד קשור בחיפוש מידע עליו ועל התנהגותו. בהארדקור חלק זה אינו דומיננטי, ומתבטא בעיקר באחת הסצנות הראשונות בסרט, בו ג'ייק מתחקר את אחייניתו, חברתה של בתו, על התנהגותה. ב-נעדר גילוי פועלו של הבן האבוד מוביל לצמיחתה של אהדה עמוקה כלפיו. אם בתחילת הסרט האב מלגלג על ציור ילדותי בדירת הזוג הצעיר בצ'ילה, בסוף הסרט הוא מגלגל את הציור, שהפך יפה בעיניו, ולוקח אותו לביתו בניו-יורק. מהלך דומה קיים גם בחיפוש ובYeelen, ובגעגוע (2017) של שבי גביזון הוא הצורה היחידה של חיפוש. בסרט זה האב מגלה על קיומו של בנו רק בעקבות מותו של הבן, ולכן החיפוש שלו אחריו, שעומד במרכז הסרט, מוגבל מראש להתחקות אחרי עברו ולא למציאתו הפיזית. האב בגעגוע מתעלם מהצדדים הקשים באופיו של בנו – כמו מעקב טורדני אחרי מורה, התעסקות בסמים ובריחה מהבית, יוצר קשר עם כל מי שהיה קרוב לבנו, וברגע אבסורדי במיוחד, משבח את המעלות הליריות של שיר גס שבנו כתב למורה על קיר פומבי, שיר שמהווה הטרדה מינית לכל דבר. בהמשך, בסצנה היחידה בסרט שחורגת מהריאליזם שלו, האב חולם את התגשמות השיר הארוטי, בחזון צבעוני וסוריאליסטי. גם בסרט זה החיפוש אחר הבן מכיל התוודעות שמולידה להערכה, כשגם בגעגוע, כמו בנעדר, ניכר שהאב מנסה לפצות על בעיות בתפקוד ההורי שלו – שכלל לא התקיים – דרך הוקרת מעשי בנו.

תפקיד האב כמגלם את המסורת מקבל ביטוי מפורש דרך האמונה הדתית של האב בנעדר ובהארדקור. בשני הסרטים דמות האב מוצגת כמהוגנת ונורמלית, אפילו יותר מידי נורמלית, אך מסתבר שהאבות מתגלים כחריגים מאוד בהשתייכותם לזרם נוצרי אדוק ושולי. על אף המוזרות של ההשתייכות לזרמים אלו, דת האבות בסרטים האלה אינה מהווה סטייה מ"דרך הישר" הברורה של החוק והסדר, השקולים בעצמם לאבהות. אמונתם היא הקצנה נוכחת של צרות מחשבה המשמרת את הקיים, מתוך תפיסה דתית פוריטנית שביטוי כה קיצוני שלה מראה לצופים עד כמה היא מדחיקה, אלימה ונלעגת. ביטוי זה גם מהדק, כמובן, את הקשר בין המשמעות הראשונה של אבהות כתפקיד הורי למשמעותה השנייה, של אבהות כייצוג של סדר וסמכות, המורכבים  בין היתר מדת.

בהארדקור, ג'ייק ואן דורן משתייך לקהילה של צאצאי הולנדים. קהילה זו מקיימת אורח חיים קלוויניסטי קפדני לפי פרשנות מחמירה ביותר של העקרונות הפרוטסטנטיים. עוד לפני שהבת קריסטן נעלמת במסגרת מחנה של הזרם הקלוויניסטי אליו השתייכה הצופים רואים את מרכזיות הקהילה הנוצרית בחייה ואת והחיבור בין הכנסייה לאב. הסצנה הראשונה לאחר כתוביות הפתיחה מציגה חג-מולד משפחתי בבית של אחד מאחיו של ג'ייק, והמצלמה מתעכבת על הסממנים הדתיים הרבים בבית זה. במהלך החג הקרובים מתווכחים על עקרונות דתיים ומצטטים מהברית החדשה. הדת נוכחת גם ברגע בו ג'ייק מלווה את בתו לאוטובוס למחנה בו היא תיעלם. סצנה משמעותית זו, החותמת את האקספוזיציה בסרט ומציגה את הפרידה שתהפוך מאוחר יותר לחיפוש, מתרחשת למרגלות הכנסייה. הלבנים האדומות שלה אף מופיעות בשולי המסך בשוטים האחרונים בהם האב ובתו מופיעים יחד. למעשה, עד יציאתה למחנה, בכל מפגש של קריסטן עם הדת והמסורת גם האב נמצא, והוא המחבר בינה לבין הקהילה ובינה לבן הדת, שכן במובן המופשט, הוא והקהילה חד הם. בהמשך, בשיחותיו הרבות עם ניקי המסייעת לו, ג'ייק מפרט את עקרונות הקלוויניזם, בהם הסיגוף והצניעות המינית המוקפדת. כשהוא מתאר לה את ה-TULIP, חמשת עיקרי האמונה הקלוויניסטית, ניקי אומרת – ובצדק – שיש לו גישה מוסרית שלילית. כשהוא מסיים את ההסבר, היא מגיבה: "ואני חשבתי שאני דפוקה".

ג'ייק ובתו קריסטן (משמאל) מתוך הארדקור.

כזכור, נעדר מבוסס על סיפור אמיתי. בסרט, כמו במציאות, אדמונד הורמן השתייך לכנסיית המדע הנוצרי. מדובר בזרם נוצרי מוזר וסהרורי, שמקריאה ראשונית ושטחית נראה כמו כת מפותחת היטב – חסידיו הוסיפו ספר משלהם לכתבי הקודש והם נודעים בהתנגדותם לשלל טיפולים רפואיים. הדתיות של אדמונד הרבה פחות נוכחת בסרט מזו של ג'ייק ואן דורן בהארדקור, אך נראה שהיא משונה בהרבה ודומיננטית לא פחות. עדות לכך היא שבלב הסערות שפוקדות אותו בצ'ילה אדמונד מקפיד לפקוד את היכל הקריאה של קהילת המדע הנוצרי בסנטיאגו, משם אוספים אותו, את כלתו בת' ואת עובד השגרירות לו אדמונד מספר על אמונתו.

אדמונד מנצל את אמונתו הדתית כדי לקדם את פתרון תעלומת היעדרו של בנו מול חבר קונגרס שחולק את אותה אמונה, עניין שמדגיש את הקשר בין האב כתפקיד לאב כסמל דרך חיבור בין האב לדת, בין האב למדינה ובין אמונת האב לקשר בין האב למדינה. עוזרו של חבר הקונגרס שואל את אדמונד, האם גם צ'ארלס משתייך לאותו זרם, והאב עונה: "אתה יודע איך זה, הצעירים", ובכך מבהיר לא רק שבנו לא דבק במדע הנוצרי, אלא גם שבניגוד לצעירים, לדור האבות יש קשר לאמונה.

כחלק מהחיבור בין האבהות לסמכות ולמסורת, כל אחד מהילדים הנעלמים מרד בפן המופשט של האבהות, באופן שחריג גם ביחס לכללי החברה ולא רק לשמרנות הקיצונית של דמות האב. צ'ארלס הורמן הרדיקלי בחר להגר מארצות-הברית למדינה מרקסיסטית, והמצלמה שמציגה את ביתו לא שוכחת להדגיש שתלויה שם תמונה של הקומוניסט צ'ה גווארה. יתר על כן, כפי שאנשי השגרירות האמריקאית אוהבים להזכיר, הוא התפרנס מכתיבה לעיתון סוציאליסטי. בסרט הארדקור, בו כאמור האבהות קשורה יותר לדת מאשר למדינה, קריסטן מורדת במוסכמות ומצטרפת מבחירה לצדדים הקיצוניים ביותר והאלימים ביותר בתעשיית המין האמריקאית – היא משתתפת בסרטי הארדקור ומתרועעת עם שחקן שמשתתף בסרטים המשלבים פורנו וסנאף, אליהם גם אנשי תעשיית הפורנו מתייחסים כאל קיצוניים וסוטים.

בתום הסצנה באולם הקולנוע, בה בלש מקרין לג'ייק את סרט פורנוגרפי בכיכובה של בתו קריסטן, הוא אומר לו: "אני אמצא את בתך… אבל אני לא יכול להבטיח שתסכים לקבל אותה". ג'ייק לא מתייחס למשפט ובוחר שלא להבין שבתו ככל הנראה בחרה לברוח ממנו אל תעשיית הפורנו. המרד של קריסטין באביה מתייחס להיבט מרכזי בדתיות של שני האבות משני הסרטים: יחס פוריטני למין, בו צניעות-כביכול מסתירה חרדה, בריחה והתכחשות, המושלכות על הילדים. אופן התייחסותם של האבות למיניות הוא מרכזי בהעמקת השבר הבין-דורי, והוא שמגדיר את הכשלים בתפקודם האבהי.

לקראת סופו של נעדר, בת' ואדמונד מתקרבים כחלק מהתמסרותו של אדמונד להתחקות אחר בנו צ'ארלס. הוא מעוניין לשמוע עליו עוד ועוד, אבל ברגע שבת' מתחילה לדבר, כבדרך אגב, על היבטים מיניים בבנו, הוא מזדעזע. בת' מספרת איך לפני שהיא וצ'ארלס נישאו הם נסעו לחופשה בבית-הקיץ של אדמונד ואשתו, שהלינו אותם במיטות נפרדות, ומספרת שבלילה שניהם התגנבו מהבית כדי שיוכלו להתנשק בחוף. האזכור המפורש הראשון למיניותו של הבן בסרט נעשה כהתרסה לא מכוונת נגד האב, והשחרור מלא האהבה בולט בסתירתו לפרישות המינית אותה כפו ההורים על הזוג. האב מחמיץ פנים, אך מבקש לשמוע עוד על בנו. בת' ממשיכה לספר על צ'ארלס, אך מהר מאוד גולשת לתיאור פרובוקטיבי של חיי המין שלה ושלו ומתארת אותו כ"סקס מניאק". כשבת' מתחילה להתגרות האבא והמצלמה נעצרים, במקום ללכת לצידו של האב בת' נעמדת מולו ומפנה גבה למצלמה, והמצלמה מתרחקת משניהם. הריחוק והרתיעה של האב ממין, שעומדים בסתירה לרצונו להתוודע לבנו באופן גלוי מספיק כדי שבת' תסנוט בו סביב עניין זה, מקבלים ביטוי בזויות הצילום. מיד אחרי התקבעות המצלמה במקום, האב אומר שהוא "באמת לא רוצה לשמוע על תעלולי המיטה" של הזוג הצעיר.

בעוד תמת המיניות היא רובד די משני בנעדר, בהארדקור היא לב העניין. הדבר קשור כמובן לאופיו הפסיכולוגי של הסרט, אך נדמה שבנקודה זו המגדר משחק תפקיד משמעותי בהבדל בין הסרטים – הארדקור מציג מערכת יחסים בין אב לבת בגיל העשרה, בעוד נעדר עוסק באב ובבן בוגר. בסצנה שטופת שמש על שפת תעלה ב-הארדקור ניקי אומרת לג'ייק שלמעשה האמונה של שניהם די דומה. לו, רווק קלוויניסט, כל כך לא אכפת ממין שאין לו בעיה לוותר עליו, ולה, שחקנית פורנו ששוכבת כדי להתפרנס, כל כך לא אכפת ממין שלא אכפת לה עם מי היא עושה אותו. השיחה הזו מתנהלת במהלך ניסיונה של ניקי להתנתק מהסרסור שלה, ולאחר שג'ייק ניסה להתחכך בתעשיית המין בקליפורניה ויצא מוכה ודואב, פיזית ורגשית. לאור זאת, לצופה ברור שהמסקנה מהשיחה הפוכה לגמרי. הדמיון בין ניקי לג'ייק מוכיח ששניהם מייחסים חשיבות רבה מידי למיניות, לא יודעים איך להתמודד איתה ומגיבים אליה באופן דומה מאוד – פנייה לקיצוניות, שמחייבת התמודדות רגשית בלתי-פוסקת עם מיניות והיעדרה. הניגוד בין העיר הקרירה והאפורה במישיגן (שהסרט נפתח בסיקוונס אווירה המציג אותה בשלג של חג-המולד) לקליפורניה השמשית והבהירה שגם בשעות החשיכה מלאה אורות ניאון ובתים חריגים בצבעוניותם  מסמל גם הוא את המרחק בין השמרנות ממנה הבת קריסטן ברחה למרחבי החופש המדומה אליהם היא נמלטה.

ג'ייק וניקי מתוך הארדקור.

ג'ייק מתקשה להתמודד עם מיניותה של בתו, אך בניגוד למיניות הבריאה של צ'ארלס כפי שהיא מופיעה בנעדר, המיניות של קריסטן בהארדקור מוצגת כמעוותת לחלוטין, אולי אף יותר מזו של אביה. המפגש הראשון של הצופה עם פן זה בקריסטן מתרחש במחנה בו היא מדברת עם בת-דודתה על בנים, בשיחה הנראית פרובוקטיבית ביחס לכנסייה, אך בכל זאת תמימה ונורמטיבית. המפגש הראשון של ג'ייק עם המיניות של בתו הוא קיצוני ואלים – ללא הכנה מראש, הוא מוצא עצמו בהקרנה פרטית של סרט פורנו בכיכובה שארגן הבלש אנדי אותו הוא שכר כדי שימצא את בתו. גם הקהל וגם ג'ייק מופתעים לגלות באותו רגע את תכלית הבריחה של קריסטן, שחושפת צד באישיותה שלא הוצג עד לאותו רגע. ג'ייק לא מפסיק לבכות ולזעוק באולם הקולנוע. בהמשך, נחישותו של ג'ייק למצוא את בתו מאלצת אותו להתרגש פחות, ובתהליך הדרגתי הוא לומד כיצד לתקשר בלי רתיעה או פחד עם מפיקי פורנו, חשפניות, זונות וסרסורים.

עם היעלמות הילד, האב מתחיל לחפש את הבן במסגרת הסדר הקיים. ג'ייק פונה למשטרה, כלומר למדינה, ומשם – בהמלצתה – הוא שוכר בלש פרטי, מה שנראה כצעד השקול וההגיוני ביותר. אדמונד הורמן פונה לבכירי ממשל אמריקאים. זמן עובר, ג'ייק חוזר מקליפורניה לביתו ואדמונד טס מאמריקה לצ'ילה לדבר עם אנשי הממשל האמריקאים שם, אך בשני הסרטים ההתמדה באפיק החיפוש ה"נורמלי" לא מניבה פירות. המתח בין שני הפנים של האבהות מתחיל להתעצם.

בתחילה שני האבות מתעקשים להדחיק את העדויות לפיהן הציות לסמכות אותה הם מייצגים לא רק שלא יוביל לפתרון ההיעלמות, אלא מעבר לכך, הוא זה שבמידה רבה גרם לה. בהארדקור ג'ייק יושב בחיבוק ידיים בביתו במשך זמן רב במחשבה שהכל מתנהל כראוי. בנעדר בת' מתעקשת שהממשל האמריקאי היה מעורב בהפיכה הצבאית בצ'ילה, גם עיתונאית ששוהה במקום וחבריה של בת' מספרים דברים דומים, אך אדמונד הורמן לא מקשיב. שכנים של בני הזוג מספרים ששוטרים עצרו את בנו ולקחו אותו מביתו, אך אדמונד מכריז שהם טועים. אדמונד לא מוכן לקבל את הסיכוי שהמדינה משקרת. בגידת מנגנון המדינה באזרחיה שקולה לבגידת האב בבנו, ולכן אדמונד, האב הביולוגי, מסרב לקבל זאת.

בנקודה זו, המתח בין שני הפנים של האבהות מתורגם לפעולה. האבות מגלים שאין הלימה בין ערכיהם לבין ההליכה בתלם, על אף שההליכה בתלם נבעה כביכול מערכיהם. שני האבות, שנסמכו עד עתה על בלש פרטי ועל אנשי השגרירות, מחליטים להתקדם בעצמם, תוך דבקות באותם ערכים שהנחו אותם עד כה.

בהארדקור מדובר בתהליך הדרגתי. בתחילה ג'ייק רק מטיל ספק בדרכו המהוגנת, והוא מתייצב ללא התראה בדירת הבלש אנדי לאחר שעבר לבדו את כל הדרך ממישיגן לקליפורניה כדי לבדוק את התקדמות החקירה. להפתעתו הוא מוצא את הבלש עם נערת ליווי. למרות התעקשותו (ההגיונית) של אנדי לפיה הדבר מקדם את החקירה ולפיה הוא כולו עסוק בחיפוש אחר הבת, ג'ייק משלח אותו החוצה מדירתו. הוא מחליט לצאת לחפש את בתו מבלי לוותר על צניעותו ונכנס לחנות מין ולמועדונים מפוקפקים, בהם הוא שואל את האנשים שהוא רואה אודות בתו תוך שמירה על שפה מכובדת והסטת מבט מחשפניות ומזונות, מה שכמובן רק מעורר את חשדן ומדגיש את זרותו. אדמונד, האב בנעדר, מתעקש להאמין לגרסת אנשי השגרירות גם כשזה נהיה לגמרי אבסורדי. אך עם הצטברות העדויות, הוא נאלץ לעכל לבסוף שהוא רומה. כשזה קורה, בלהט ויכוח של אנשי הממשל האמריקאי עם בת', הוא אומר לנציגי השגרירות שהוא מבין את המעורבות האמריקאית בהפיכה, ושלנוכח מעורבות זו הוא מבקש מהם להשתמש בקשריהם כדי לנסות ולהבין מה עלה בגורלו של בנו.

מבלי שהאבות הבינו זאת, בגידתם בהתנהלות הנורמטיבית, על אף שנעשתה בשם הערכים הנורמטיביים, הכניסה אותם לעימות עם המובן המופשט של האבהות. לנוכח זרותו של האיש המוזר שמסיט מבטו מהנשים העירומות ומתעקש לשאול שאלות לא ברורות, הנשים בתעשיית המין בהארדקור מסרבות לענות לו וחושבות שהוא שוטר. ההישג המשמעותי ביותר שג'ייק מצליח להשיג בסיבוב זה הוא מכות בפנים מהשומר של אחד המועדונים. כשג'ייק החבול נזרק לרחוב, ניידת משטרה, שמייצגת את הסדר, עוברת לידו וממשיכה הלאה. ארצות הברית אדישה לכאבו. בנעדר, למרות שמיד אחרי שאדמונד הופמן אומר לאנשי השגרירות שהוא מודע למעורבות בצ'ילה הוא מציע לכלתו בת' לסמוך יותר על השגרירות ולמסור לה רשימות עם שמות חבריה, אנשי השגרירות לא מתרשמים מכנות כוונותיו. הם מזמנים אותו לשיחה מאיימת בה השגריר ועוזרו המגונן נעמדים ומצולמים כמו דמויות מאיימות בסרט מאפיה. השגריר מבהיר לו בטון חריף שאין לו שום קשר להתפתחויות האחרונות בצ'ילה. בתגובה, אדמונד מסביר שהוא סומך על ארצות הברית שהיא עושה את המרב כדי להגן על האינטרסים של אזרחיה, ומבקש להכיר גם בהיבטים הסודיים של פעילות מדינתו מבלי להתנכר אליה, אך זה כבר בלתי-אפשרי. השגריר מסרב להתפייס ואדמונד משנה את דרכיו. התהום בינו לבין מדינתו נפערה.

השגריר ועוזרו כדמויות בסרט מאפיה. מתוך "נעדר".

ברגע זה מגיע השבר הגדול ביותר של האבהות, קרע פנימי חריף. היעלמות הילד מקשה על האב ומשתלטת על חייו, אך לא משקפת שום מהלך רגשי או שינוי באופיו. בגידת האב הסימבולי באב המחפש מאלצת את האב הקונקרטי לבחון מחדש מי הוא ובמה הוא מאמין, כמו גם לשנות את פעולותיו. בשני הסרטים שני האבות בוחרים באופן מוחלט באותו הצד – הילד לפני החוק. אדמונד מקבל את הסבריה של כלתו בת' ומתחיל לחפש את בנו בנתיבים עצמאיים שסותרים את הנחיות נציגי החוק בארצות-הברית, כמו היוועצות בעיתונאית הביקורתית שמנסה לסייע להם, דבר שרק בת' עשתה עד כה. בהארדקור, ג'ייק מחליט להתערות בתעשיית המין ממנה הוא נרתע. הוא קונה בגדים צבעוניים, מתחבר עם מפיקי פורנו מגעילים, מעמיד פני מלהק לסרט פורנו חדש כדי להכיר שחקנים, שוכר שחקנית פורנו כדי שתעזור לו ומתחיל לחפש את בתו יחד איתה. ג'ייק דוחה את אחיו שיצא לחפש אחריו, ודוחה את אזהרותיו של הבלש אנדי, שבהתחלה סייע לו למצוא את קריסטן, אך בהמשך נשכר על-ידי אחיו הדואג של ג'ייק כדי שיעקוב אחרי האח שניתק עמו קשר. חשוב להזכיר שכמה סצנות לפני שאדמונד עובר את השינוי הוא אומר במישיגן לבני משפחתו שאם הם היו במצבו גם הם היו מאבדים את האמונה, כלומר מצהיר על משבר ביחסיו עם הדת. עם זאת, מכיוון שהוא חוזר לשגרת חייו המקצועיים והאישיים בתום הסצנה, ניכר שמשפט זה מעיד רק על תחילתו של המשבר, המגיע לשיאו רק עם השינוי הממשי בהתנהגות של האב, שמפסיק לחכות לישועת האל ויוצא בעצמו לחיפושים.

בתחילת הסרט נעדר, האב המטונימי למדינה מתעקש להאשים את בנו בהיעלמותו. בהמשך, כשפקידי הממשל עושים אותו דבר באופן מפורש – אחד מהם אומר לו על בנו, "כשאתה משחק באש, אתה נשרף" – הוא נרתע מהם, ומבין שבנו האידיאליסט היה בחור מוכשר וחף מפשע. המהפך באב הושלם. בהארדקור המהלך הפוך אך מקביל. האב, שמייצג את הדת המדחיקה את היצרים והתשוקות, מתעקש להתעלם מהחלק שלו בהיעלמות בתו. לאחר שעזב את קהילתו, הוא מתחיל להבין את הבעיות בתא המשפחתי ובסגנון ההורות שלו, ומנסה להכות על חטא.

האב מוצא את בתו בסרט הרדקור.

המהלך הרגשי השונה של האבות מסביר את הסופים השונים של הסרטים. בהארדקור האב שמצליח למצוא את בתו משכנע אותה לחזור איתו. בנעדר האב מגלה דרך ארגון איתו יצר קשר שבנו נרצח על-ידי הצבא הצ'ילאני, ככל הנראה בהסכמת הממשל האמריקאי, ומצליח לשכנע את אנשי השגרירות של ארצו לגלות לו היכן קבורה גופת בנו. בהארדקור, מציאת הבת היא תחילתה של התפייסות – בין האב המתחרט לבת הנמלטת, אך גם בין האב לקהילה שנטש, לכנסייה ולמשפחתו המורחבת. בנעדר המוות לא מאפשר לאחות את השבר ביחסי האב מול המדינה, ואדמונד קורא תיגר על המדינה באופן שבאמת יכול לערער אותה. לפני חזרתו לארצות-הברית הוא מבטיח לאנשי השגרירות האמריקאית בצ'ילה שהוא ידאג לכך שהם ירקבו בכלא, ומכך משתמע שהוא יחשוף את הפשעים להם הממשל האמריקאי היה שותף. אם נאמנותו של האב למדינה בתחילת הסרט עיקרה את יכולתו למצוא את בנו, השינוי באדמונד גורם לכך שאת כעסו על עצמו הוא מפנה כנגד המדינה שבגדה בבנו ולכן גם בו.

אדמונד ובת'. מתוך "נעדר".

הבחירה של שני האבות להתייצב לצד ילדיהם ולא לצד המסורת היא מעניינת משום שפעמים רבות האבהות מוצגת כלא מעורבת, במיוחד ביחס לאמהות. כזכור, גם בסרטים אחרים הכוללים חיפוש של אב אחר בנו מעורבות האב כרוכה בהיעדר דמות אם. ובכל זאת בחירה זו מופיעה בסרטים רבים, ומהווה את נקודת המוצא של אחד מהם – חטופה, בו הבת נחטפת אחרי שהאב פרש מה-CIA כדי להדק עמה את הקשר. מבחינה רגשית, סרט זה מתחיל בנקודה בה הארדקור ונעדר מסתיימים, והוא מציג אב המנסה לגשש את הדרך חזרה לבתו במנותק מהמדינה לה הוא נאמן. אם בהארדקור ובנעדר החיפוש אחר הילד האובד הציף את הבעיות באבהות, בחטופה דמות אב שכבר קרעה את הברית בינה לבין חוק האב מנצלת את החיפוש אחר הבת כדרך לכפרה. למעשה, מכל הסרטים שנזכרו כאן, רק בYeelen האב בוחר בקוטב השני, ומעדיף את המסורת על פני בנו. עם זאת, יש לזכור שזה הסרט היחידי הנסקר ברשימה זו שמתרחש בחברה מסורתית קדם-מודרנית, וגם בו כלל לא ברור שהבן אכן מרד במסורת ושלא מדובר בהאשמת שווא. בחיפוש האב מנסה יותר מבכל סרט אחר להשאר נאמן לחוק ולסדר – הוא פונה רק למשטרה ומקבל את בקשות השוטרת המטפלת בהיעדרות בתו. עם זאת, בסרט זה המדינה בוגדת בו באופן הכואב ביותר: מסתבר שהשוטרת שסייעה לו בחיפושים היא אותה אישה שמטייחת את היעלמות בנו, בדומה למתרחש בנעדר. בדוגוויל האבא הוא בעל השליטה והסמכות, אך לא מייצג את המדינה אלא מהווה ראש ארגון פשע שמפר את חוקיה תוך הקפדה על כללים משלו. כך נוצר מקרה מעניין בו החוק שהאב מייצג סותר את המדינה בעוד בשאר הסרטים ייצוגי האבות, המדינה והחוק הם אחד.

לסיכום, חיפוש האב אחר ילדו הוא מצב קיצוני שמאלץ את האב להביט על הכשלים שבהורותו, ויתר על כן, להתעמת עם המובן הרחב יותר של אבהות ככוח המשמר של הסדר הקיים, אותו ההיעלמות מפרה. נעדר והארדקור מציגים שניהם התמודדות קשה של אב עם היעלמות ילדו, שמובילה לקרע בין האב לקהילתו או למדינתו. נדמה שההבדל המהותי בין הסרטים הוא שבנעדר המדינה – כלומר האב – רצחה את הילד, ולכן אדמונד – האב הביולוגי – לומד להעריך את חיי בנו, ואילו בהארדקור הדת והתפקוד ההורי גרמו לילדה לבחור לעזוב. במובן זה ג'ייק, האב האמיתי, אמנם אשם יותר, אך ההיעלמות איתה הוא מתמודד אינה סופית. בתום הארדקור הילדה שבה לחיק האבהות, והסוף אמנם אופטימי, אך כלל לא ברור האם האב יחזור לסורו ויחדש את הברית בינו לבין הדת או שמא החיפוש שינה אותו לתמיד.

מאמרים נוספים