העשור של דיסני

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

העשור האחרון, לפחות מבחינת ההצלחה בקופות, היה העשור של דיסני. שישה מתוך עשרת הסרטים הרווחיים ביותר בהיסטוריה (לפי Box Office Mojo) הם סרטים של דיסני וחברות הבת שבבעלותה (כאשר מארוול מככבת במיוחד) שיצאו בעשור האחרון. השנה הראשונה והשנה האחרונה של העשור מייצגות הייטב את סוג היצירה שאפיין את דיסני בתקופה הזו – כזו שמתמקדת בבלוק-באסטרים ענקיים המבוססים על זיכיונות אהובים ועל רימייקים ליצירות קודמות של החברה. כך, ממש בתחילת העשור הוציאה דיסני את אליס בארץ הפלאות (Alice in Wonderland, 2010) – הראשון במה שהפך בהמשך לאחד המאפיינים המרכזיים של החברה בתקופה האחרונה – ה-live action remakes. השנה האחרונה של העשור הביאה עמה את סיומם של כמה מהפרויקטים הגדולים ביותר של דיסני: הנוקמים: סוף המשחק (Avengers: Endgame, 2019) שסיכם עשור של סאגת האינסוף בסרטי מארוול, ומלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר (Star Wars: The Rise of Skywalker, 2019) שסיכם את טרילוגיית מלחמת הכוכבים הנוכחית. בנוסף, השיקו דיסני ממש לאחרונה את דיסני+, שירות הסטרימינג שלהם שנועד להתחרות בענקית הסטרימינג נטפליקס. לצד פרויקטים אלה ביצעו דיסני שיפוצים מרחיקי לכת בפארקי-השעשועים שלהם, שהבולט מכולם הוא הוספת עולם בנושא מלחמת הכוכבים בקליפורניה ובאורלנדו. בקיצור, קשה שלא לראות כי דיסני החליטה להשתלט על העולם.

לאור ההצלחה המסחררת של דיסני בעשור האחרון, ובהשראת סיכומי עשור רבים אחרים שנכתבים בימים אלה, חשבתי לנסות להציע סיכום משלי למה שמבחינתי היה "העשור של דיסני". עם זאת, אני חוששת שהפורמט הקלאסי של סיכומי עשור, בו בוחרים את עשרת (או כל מספר עגול אחר) הסרטים הטובים ביותר, פחות מתאים לסיכום שאני מעוניינת לכתוב. ראשית, משום שכמעריצה מושבעת של הרבה מהסרטים הללו, קשה לי לבחור את הסרט המועדף עלי (את מי אתם אוהבים יותר, את אמא או את אבא?). שנית, ואף חשוב מכך, אני חוששת שדירוג כזה יתקשה לתת מקום לטרנדים השונים שאפיינו את דיסני בעשור האחרון, ולזיכיונות השונים והמגוונים שבבעלות החברה. לכן, אבחר סרט אחד המייצג במיוחד מבחינתי כל אחת מהקטגוריות המרכזיות של עשיית הסרטים של דיסני בעשור האחרון: סרטי האנימציה של דיסני, ה-live action remakes, סרטי פיקסאר, מארוול ומלחמת הכוכבים.

 

סרט אנימציה של דיסני:

Related image

לשבור את הקרח (2013)
Frozen

זו הייתה הקטגוריה הקשה ביותר לבחירה עבורי, ולכן בואו "נתלוש את הפלסטר" ונתחיל ממנה. דיסני הוציאו בשנים האחרונות סרטי אנימציה מגוונים ביותר. מרבית הסרטים נותרו נאמנים לנוסחאות המקובלות של סרטי דיסני, אך עם טוויסט שהתאים אותם לתקופה הנוכחית. כך, היינו עדים לסרטי נסיכות כמו לשבור את הקרח, פלונטר (Tangled, 2010), ומואנה (Moana, 2016), ששמרו על הנרטיב המתמקד במסעה של נסיכה אך התאימו את המסע הזה למודלים נשיים המשקפים יותר את התקופה: הן הרפתקניות יותר ועצמאיות יותר, (וחלקן אפילו לא מתחתנות בסוף הסרט!). לצד הסרטים הללו זכינו גם לחידוש הז'אנר המקובל בדיסני של סרטי בעלי חיים מואנשים המהווים משל לחברה האנושית, עם הסרט זוטופיה (Zootopia, 2016) שהציג ביקורת נוקבת על היחס לזרים והשונים בחברה. לצד הסרטים הללו הוציאו דיסני גם סרטים מז'אנרים שונים לחלוטין: סרט גיבורי העל 6 גיבורים (Big Hero 6, 2014) ושני סרטי ראלף ההורס (Wreck-It Ralph, 2012; Ralph Breaks the Internet, 2018) שקשה לקטלג לז'אנר ספציפי אך בבירור היו שונים מכל מה שדיסני הוציאו בעבר.

בשל המגוון האדיר הזה והאהבה העצומה שלי לרבים מהסרטים שדיסני הוציאו בתקופה הזו (כולם חוץ מ-6 גיבורים אם לומר את האמת), הבחירה שלי בלשבור את הקרח כסרט העשור לא נובעת מהיותו הסרט הטוב ביותר מבין כולם או אפילו האהוב עלי ביותר. בחרתי בסרט זה כי אני חושבת שהוא המשפיע ביותר בקטגוריה זו בעשור האחרון. הוא היה הראשון בגל סרטי "הנשים שמצילות את עצמן", שאח"כ נמשך גם במואנה וגם בסרטי הקטגוריה הבאה אותה אזכיר, ה-live action remakes, והוכיח שישנו ביקוש אדיר לסיפורים מסוג זה. אחד הדברים המרשימים במיוחד בסרט הוא העובדה שהוא מצליח לעורר הזדהות אצל קהל רחב ומגוון: החל מילדות קטנות שאוהבות את אלזה בגלל כוחות הקרח, השיר, ובואו נודה בזה, גם השמלה המהממת; דרך פרשנויות שמזהות בסרט ייצוגים של מחלות נפש; ואולי הפרשנות העוצמתית ביותר – האימוץ של הקהילה הגאה את אלזה כדמות להט"בית (אשר לפחות עדיין לא הופרך ע"י סרט ההמשך).

לצד הדמויות והנרטיב, אי אפשר לשכוח גם את המוסיקה של הסרט שהפכה לאייקונית כל כך עד שגם אם לא אהבתן את הסרט או אפילו אם לא ראיתן אותו סביר להניח שאתן עדיין מכירות אותה, (ואולי אפילו כבר רוצות לומר Let it Go ל-Let it Go). ההצלחה המסחררת של הסרט אף הפכה אותו לסרט האנימציה הראשון של דיסני שיצא לו סרט המשך בקולנוע (ולא ישירות לווידאו כפי שנעשה פעמים רבות בשנות ה-90). בשל כל הסיבות הללו, אני מאמינה שניתן לומר שמדובר בסרט האנימציה המשמעותי ביותר של דיסני בעשור האחרון.

 

סרט live action remake:

Image result for the jungle book 2016 screencaps

ספר הג'ונגל (2016)
The Jungle Book

בניגוד לקטגוריה הקודמת, בה בחרתי בסרט המשמעותי ביותר מהקטגוריה, הבחירה שלי בספר הג'ונגל מבוססת על שיקול קלאסי יותר – הוא באמת האהוב עלי ביותר מבין כל הרימייקים. מרבית הרימייקים של דיסני בעשור האחרון היו סרטים בעייתיים, בלשון המעטה. חלקם, ובמיוחד היפה והחיה (Beauty and the Beast, 2017) ומלך האריות (The Lion King, 2019), היו כמעט לגמרי העתקים חיוורים ומיותרים של הסרטים הקודמים. סרטים אחרים, שניסו דווקא להיות יצירתיים יותר ולייצר פרספקטיבה חדשה על הסרט המקורי, כמו אליס בארץ הפלאות שהתחיל את הטרנד, דמבו (Dumbo, 2019), שנוצר גם הוא על ידי טים ברטון, ומליפיסנט (Maleficent, 2014), נכשלו בעיניי בשימור הקסם שייחד את הגרסה המוקדמת של דיסני (פירוט בנושא ניתן למצוא במאמר הקודם שלי על הרימייקים של דיסני).

ספר הג'ונגל מהווה בעיני את האיזון המושלם בין חידוש לשימור. הוא הצליח לשמר את האלמנטים הנוגעים ללב בעלילה המקורית, במיוחד הקשר בין מוגלי לשאר בעלי החיים, אך גם לעדכן את העלילה ולהתאימה לתקופה הנוכחית הן מבחינה נושאית והן מבחינה סגנונית. הסרט עוסק בצורה עמוקה יותר מקודמו במקומם של בני האדם בטבע, ומראה גם את הצד ההרסני של האנושות, עד כדי כך שאנו מוכוונים לשאול האם שירחאן הנמר צדק בשנאתו לבני האדם. בנוסף, האנימציה בסרט הייתה פשוט יפיפייה. גם אם התייאשתן מטרנד ה-live action remakes, לפחות את הסרט הזה באמת שווה לראות!

סרט פיקסאר:

הקול בראש (2015)
Inside Out

בקטגורית סרטי פיקסאר התחרות צמודה וישנם שני סרטים שבעיניי ראויים ביותר לתואר סרט העשור: צעצוע של סיפור 3 (Toy Story 3, Lee Unkrich, 2010) והקול בראש. שניהם סרטים שעוסקים בהתבגרות והקשיים שהיא מביאה עימה, ובמיוחד הקושי לעבור לשלב אחר בחיים ולהשאיר מאחור את הדברים שאהבתן. שניהם מצליחים לשמור על איזון מושלם בין קטעים הומוריסטיים, קטעים מותחים וקטעים מרגשים, אם לא לומר שוברי לב (אם כמות הדמעות שהזלנו בכל סרט הייתה הקריטריון לסרט העשור, שניהם היו צריכים להיות במקום הראשון). עם זאת, לצרכי הפורמט יש למצוא דרך לשבור את השוויון הזה. שובר השוויון מבחינתי היה החדשנות. אמנם צעצוע של סיפור 3 הוא כנראה סרט ההמשך הטוב ביותר שנוצר אי פעם, אך בסופו של דבר הרבה מהקסם שלו נובע מהעולם הנפלא והדמויות שבנו הסרטים הקודמים, בעשור הקודם. אין ספק שהסרט מנצל את האהבה שלנו לעולם ולדמויות הללו עד תום, ומצליח לשאול שאלות חדשות ומרתקות על העולם הזה, אך בסופו של דבר חסרה בו תחושת הפליאה של כניסה לעולם חדש לגמרי. 

הקול בראש מספק את תחושת הפליאה הזו עד תום. העולם שבנה הסרט הוא אחד העולמות היצירתיים ביותר שצפיתי בהם בכל חיי. בכל פעם שחשבתי שזהו, אני מבינה את החלקים השונים של הנפש של ריילי, מגיע חלק חדש נוסף שמציג באופן יצירתי אלמנט אחר בפסיכולוגיה האנושית – Dream Production, חשיבה אבסטרקטית, תת מודע ועוד. העולם הזה מוצג כולו באנימציה שהיא מהיפות והמיוחדות שראיתי, כזאת שממש זוהרת ויוצאת אלינו מהמסך. הדגש על בניית העולם המורכב והיפיפייה הזה לא פגם לרגע במחויבות של הסרט לבניית סיפור מותח ומרגש. מערכת היחסים בין ג'וי לסדנס היא מרתקת ומעוררת השראה. בקיצור, מדובר בסרט שהוא לא פחות מיצירת מופת, ועם כל אהבתי לצעצוע של סיפור 3, את תואר סרט העשור של פיקסאר אני נותנת לסרט שהצליח לחדש כל כך הרבה בעשור הנוכחי.

סרט מארוול:

Related image

הנוקמים: מלחמת האינסוף (2018)
Avengers: Infinity War

סרטי היקום הקולנועי של מארוול בגרסתו הנוכחית יצאו כמעט כולם בעשור האחרון (שני סרטים בלבד, איירון מן [Iron Man, 2008] והענק הירוק [The Incredible Hulk, 2008], יצאו לפני 2010). בעשור הזה יצרו במארוול 21 סרטים. גם אם נתעלם מסרטים גרועים במיוחד כמו ת'ור: העולם האפל (Thor: The Dark World, 2013), ברור שהתחרות על סרט העשור של מארוול היא קשה: מדובר בעשור שהפגיש לראשונה את הנוקמים בסרט הנוקמים (The Avengers, 2012), בנה את הקשרים והמתחים ביניהם בסרטים כמו קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (Captain America: Civil War, 2016), והפריד אותם לעולמים בהנוקמים: סוף המשחק (Avengers: Endgame, 2019). התהליך האינטנסיבי שעברנו עם הדמויות בתקופה הזו הוא תהליך שאין שני לו בקולנוע. אז איך אבחר בסרט אחד לייצג את העשור הזה כשאני אוהבת 3000 רבים כל כך מהם?

ובכל זאת ישנו סרט אחד שהצל שהטיל התנשא מעל האחרים לאורך כל התקופה הענקית הזו, זה שעל שמו קרויה כעת כל הסאגה של העשור האחרון של מארוול: הנוקמים: מלחמת האינסוף. לסרט זה התנקזו כל הציפיות שלנו, כל ביצי הפסחא והסרטונים בזמן הכתוביות. למדנו במשך שנים על אבני האינסוף וחיכינו לראות מה יעשו איתם והנה הסרט הגיע והצליח להתעלות על כל הציפיות! אין לי מילה טובה יותר לתאר את הסרט הזה מאשר המילה ׳אדיר׳. מדובר בסרט ענק ממדים כמעט כמו הנבל הסגול שלו. הסרט הצליח להפגיש כמות עצומה של גיבורי על, כל אחד עם כוח ואגו שיכולים למלא טרילוגיה משלו (כפי שרבים מהם אכן עשו), ובכל זאת לתת לכל אחד את מקומו ועדיין להישאר קוהרנטי. הבחירה בסרט הזה כסרט העשור של מארוול מבחינתי הייתה פשוט inevitable.

 

סרט מלחמת הכוכבים:

Image result for the last jedi screencaps

מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי (2017)
Star Wars: The Last Jedi

אם עד כאן הצלחתי להימנע מבחירות שיביאו עלי את זעם הקוראות, בקטגוריה הזו אני מסתכנת בכך שאביא על עצמי את הזעם של כל הגלקסיה. אני מודה שסרטי מלחמת הכוכבים מעולם לא היו כוס התה (או החלב הכחול) שלי. לא ראיתי אותם כילדה ולכן הרבה מהכוח הנוסטלגי של "הכוח" לא עבד עלי. חלקים רבים מהטרילוגיות הקודמות נראו לי מיושנים במקרה הטוב וסקסיסטיים במקרה הרע. לכן, אתן יכולות להבין מדוע הפוטנציאל של טרילוגיה עכשווית, עם גיבורה אישה, הלהיב אותי. עם זאת, בסרט הראשון בטרילוגיה הרגשתי שאני מקבלת עוד מאותו הדבר. נכון, האפקטים היו חדשים, אבל התחושה הייתה דומה. יתרה מכך, התחושה המרכזית שליוותה אותי לאורך פרק 7 הייתה שהסרט מניח שיש לכל הצופות קשר רגשי עצום לזיכיון ולדמויות, ולכן הוא לא ממש מתאמץ לחבר אותנו לדמויות החדשות, במיוחד לריי שהייתה אמורה להיות כוכבת הטרילוגיה אך לאורך הסרט הזה נותרה דמות שטחית למדי.

וכאן נכנס פרק 8. הסרט הזה היה בעיניי משב רוח רענן בזיכיון שהרגיש תקוע בעבר. לראשונה הדיכוטומיה הברורה בין האור והאופל החלה להיסדק. לראשונה זכינו לפקפק בחיוביות של הג'דיי לא בגלל שאיזה אדם רשע ניסה למשוך אותנו לצד האפל, אלא בגלל הבעייתיות הגלומה בעצם קיומם. נכון, זה לא סרט מושלם ולעיתים זה מרגיש כאילו העלילה כולה נכתבה כדי לחתור כמה שיותר תחת הציפיות שלנו ולייצר עוד ועוד טוויסטים עלילתיים מפתיעים, אבל אני מעדיפה את זה על פני עוד ניסיון, שלעולם לא יצליח, לשחזר את המקור.

עכשיו כל מה שנשאר לעשות זה רק לחכות בציפייה לעשור הבא, ולגלות האם גם אותו נוכל לכנות ״העשור של דיסני״.

 

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email