מעבר לגבול

לעיתים קרובות מוצגת ההגירה בקולנוע כחוויה קשה של זרות, בדידות וניכור חברתי. בטקסט זה אתמקד בשני סרטים שאני אוהב במיוחד – האחד עלילתי והשני תיעודי

לפני שאתחיל את הדיון בסרט !Monkeys, Go Home משנת 1967, ברצוני לצאת בהצהרה ובהתנצלות בנוגע לכתבות הקודמות אשר כתבתי באתר זה. בשלוש הכתבות הקודמות שיבחתי

הבמאי היווני תיאו אנגלופולוס, מגדולי הבמאים האירופיים, ידוע בסרטיו הארוכים והאלגוריים. בין סימני ההיכר שלו נמניםשוטים ארוכים וייחודיים ועלילה בה דמויות די שטוחות משמשות כמצע

בשנים האחרונות, הוליווד מנסה לספק מזור אסקפיסטי לבעיה שממשיכה להתקיים, ללא כל הצדקה – חרדה קיומית מתמשכת מהזר. כמו תמיד, החרדה המוכרת מדי מתעצמת ולובשת

הבמאי הפלסטיני מישל חלייפי נולד בנצרת בשנת 1950 והיגר לבלגיה ב-1970, שם למד קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון. ב-1980 ביים את סרטו הראשון. אני רואה בסרטיו ביטויים

מירי רגב חתמה על הרבה הצהרות תמוהות לאורך השנים, אבל בבואה להגיב על זכייתו של "מילים נרדפות" בפרס דב הזהב של פסטיבל ברלין היא התעלתה