זיכרון

טאבו, סרטו הייחודי של מיגל גומש הפורטוגזי משנת 2012, הוא סרט בעל יופי ייחודי ואינטליגנציה שבזכותם הרוויח שבחים ופרסים רבים, ביניהם פרס בפסטיבל ברלין. הצלחת

אצל רבות מאיתנו, סרטי האנימציה של דיסני תופסים מקום מרכזי מאוד בזיכרון. אם גדלתן בשנות ה-90, סביר שביליתן שעות על גבי שעות בצפייה חוזרת ונשנית

הקולנוע הישראלי שיקף מאז ומתמיד את הזיכרון לאומי של מדינת ישראל. מגמות וגלים בקולנוע הישראלי התייחסו לשינויים התרבותיים והחברתיים שחלו במדינה וציינו התקדמות או תקיעות

לאונרד, גיבור הסרט ממנטו (כריסטופר נולאן, 2000), חדור מטרה לנקום באדם שרצח את אשתו, אירוע טראומטי שבו גם הוא עצמו הותקף ואיבד את הזיכרון: הוא

״לא נותר בלבי שמץ תקווה. אך הייתה בי ציפייה, הדבר האחרון שנותר בי עם לכתה. לאיזה לעג וסבל, לאיזה מילוי משאלות עוד יכולתי לצפות? לא

אפוס על זיכרון הוא תיאור הולם ליצירתו האחרונה והמונומנטלית של סרג'יו לאונה היו זמנים באמריקה. בסרט זה לאונה הביא לשיא את יכולתו הסגנונית לשלב בין

יונה וולך נחשבת לאחת מן היוצרות הקאנוניות בתרבות הישראלית. מאז שפרצה לתודעה הציבורית במהלך שנות השישים עם פרסום שיריה הראשונים זכתה דמותה להתעניינות רבה והכרה

במרץ האחרון, מעט לפני יום הולדתה ה-91, נפטרה אנייס ורדה, אולי הבמאית הגדולה בהיסטוריה. בסרטיה, שגם הקודרים שבהם קורנים מאהבת אדם ואהבת החיים, מתקיימת בחינה

במשך השנים, בחנו יוצרי קולנוע ישראלים נושאים ותמות שונות דרך חקירת המהות הישראלית: בין אם הם התעסקו במערכת היחסים הבין-עדתית הסבוכה בישראל, או בחקירת וניפוץ